1 תָּנוּ רַבָּנָן "לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים" מַה תַּלְמוּד לוֹמַר, אִם לְלַמֵּד שֶׁלֹּא יוּמְתוּ אָבוֹת בַּעֲוֹן בָּנִים וּבָנִים בַּעֲוֹן אָבוֹת, הֲרֵי כְּבָר נֶאֱמַר שם "אִישׁ בְּחֶטְאוֹ יוּמָתוּ", אֶלָּא "לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים", בְּעֵדוּת בָּנִים. וּבָנִים בַּעֲוֹן אָבוֹת לֹא, וְהַכְּתִיב פֹּקֵד עֲוֹן אָבֹת עַל בָּנִים, הָתָם כְּשֶׁאוֹחֲזִין מַעֲשֵׂה אֲבוֹתֵיהֶם בִּידֵיהֶן, כִּדְתַּנְיָא "וְאַף בַּעֲוֹנוֹת אֲבוֹתָם אִתָּם יִמָּקּוּ", כְּשֶׁאוֹחֲזִין מַעֲשֵׂה אֲבוֹתֵיהֶם בִּידֵיהֶן. אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא כְּשֶׁאֵין אוֹחֲזִין, כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר "אִישׁ בְּחֶטְאוֹ יוּמָתוּ" הֱוֵי אוֹמֵר כְּשֶׁאוֹחֲזִין מַעֲשֵׂה אֲבוֹתֵיהֶם בִּידֵיהֶם. וְלֹא, וְהַכְּתִיב שם לז "וְכָשְׁלוּ אִישׁ בְּאָחִיו", אִישׁ בַּעֲוֹן אָחִיו, מְלַמֵּד שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל עֲרֵבִים זֶה בַּזֶּה. הָתָם שֶׁהָיָה בְּיָדָם לִמְחוֹת וְלֹא מִיחוּ.
